נשים נמצאות ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בדלקות בדרכי השתן מאשר גברים.
דלקת של דרכי השתן אשר תחומה רק בשלפוחית השתן יכולה להיות כואבת מאוד ולהוות מטרד.
אולם, דלקת אשר מתפשטת אל עבר אחת הכליות יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת.
נטילת תרופות אנטיביוטיות הן הדבר המקובל ביותר לטיפול בדלקות בדרכי השתן. אולם ניתן לנקוט
במספר צעדים על מנת להקטין את הסיכוי ללקות בדלקת בדרכי השתן מלכתחילה.
דלקת של דרכי השתן אשר תחומה רק בשלפוחית השתן יכולה להיות כואבת מאוד ולהוות מטרד.
אולם, דלקת אשר מתפשטת אל עבר אחת הכליות יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת.
נטילת תרופות אנטיביוטיות הן הדבר המקובל ביותר לטיפול בדלקות בדרכי השתן. אולם ניתן לנקוט
במספר צעדים על מנת להקטין את הסיכוי ללקות בדלקת בדרכי השתן מלכתחילה.
סימפטומים
לא כל אחד אשר לוקה בדלקת בדרכי השתן מפתח תסמינים ברורים ונראים לעין, אולם מרבית בני האדם
מציגים תסמין אחד או שניים. באופן כללי, דלקת בדרכי השתן מלווה בדרך כלל באחד או יותר מן התסמינים
שלהלן:
צורך חזק ועקבי לתת שתן
תחושת צריבה בעת מתן שתן
דליפה תמידית של שתן במנות קטנות
נוכחות דם בשתן (המטוריה) או שתן עכור בעל ניחוח רב עוצמה
נוכחות חיידקים בשתן
סוגים שונים של דלקות בדרכי השתן
כל אחד מן הסוגים השונים של דלקות דרכי השתן יכול להציג תסמינים אופייניים, וזאת בהתאם לאזור
שבו ממוקמת הדלקת בדרכי השתן.
התסמינים באזור הפגוע של דרכי השתן - הכליות - דלקת חמורה של אגן הכליה:
כאבים באזור הגב העליון והצד
חום גבוה
צמרמורות ורעידות
בחילות
הקאות
התסמינים באזור הפגוע של דרכי השתן - שלפוחית השתן - דלקת שלפוחית השתן:
לחצים באזור אגן הירכיים
תחושת חוסר נוחות באזור הבטן התחתונה
צורך תכוף לתת שתן, כאבים בעת מתן שתן
חום גוף נמוך - תת חום
התסמינים באזור הפגוע של דרכי השתן - שופכה - דלקת שופכה:
תחושת צריבה בעת מתן שתן
סיבות וגורמי סיכון
מערכת השתן מורכבת מן הכליות, צינוריות השתן, שלפוחית השתן והשופכה.
כל אחד ממרכיבים אלה משחק תפקיד חשוב בהרחקת הפסולת מן הגוף.
דלקות בדרכי השתן מתרחשות בדרך כלל כאשר חיידקים חודרים אל מערכת השתן דרך השופכה,
ומתחילים להתרבות בשלפוחית השתן. על אף שמערכת השתן מתוכננת כך שהיא אמורה למנוע את
כניסתם של פולשים מיקרוסקופיים אלה, מערכת הגנה זו לעתים נכשלת בביצוע המשימה. כאשר כישלון
כזה מתרחש, החיידקים תופסים שליטה ומתחילים להתרבות וגורמים לדלקת בדרכי השתן במלוא עוצמתה.
מרבית הדלקות של דרכי השתן נפוצות בעיקר אצל נשים והן תוקפות את השופכה ואת שלפוחית השתן.
דלקת של שלפוחית השתן (cystitis)
נגרמת במרבית המקרים ע"י חיידקי אי קולי (Escherichia coli), זן של חיידקים הנמצא בדרך כלל
במערכת העיכול והמעיים.
קיום יחסי מין יכול להוביל להתפתחות דלקת של שלפוחית השתן, אך אין הכרח להיות פעיל מינית על מנת
ללקות בדלקת זו.
כל הנשים חשופות לפתח דלקת של שלפוחית השתן כתוצאה מן המבנה האנטומי שלהן - במיוחד עקב
הסמיכות של מיקום מוצא השופכה ופי הטבעת, ועקב המרחק הקצר שבין מוצא השופכה לשלפוחית השתן.
דלקת השופכה (urethritis)
יכולה להתעורר כאשר חיידקים של מערכת העיכול הנמצאים בקיבה ובמעיים עוברים את המרחק הקצר
שבין בי הטבעת אל עבר מוצא השופכה. יתר על כן, כתוצאה מן המרחק הקצר שבין מוצא השופכה ופתח
הנרתיק אצל נשים, מחלות המועברות ע"י מגע מיני (STD), כגון נגיפי השלבקת הפשוטה (herpes simplex),
מחלת הזיבה והכלמידיה, יכולות גם הן לגרום להתפתחות דלקת של השופכה.
ישנם אנשים להם סבירות גבוהה יותר לפתח דלקות בדרכי השתן מאשר לאחרים.
גורמי הסיכון כוללים בין השאר:
השתייכות למין הנשי - כמחצית מן הנשים יפתחו דלקת בדרכי השתן בשלב כלשהו במהלך חייהן, וחלק
מהן אף יחווה יותר מדלקת אחת. הסיבה העיקרית לכך היא המבנה האנטומי של הנשים. לנשים השופכה
קצרה יותר, דבר המקטין את המרחק שעל החיידקים לעבור על מנת להגיע אל עבר שלפוחית השתן שלהן.
פעילות מינית - נשים אשר פעילות מינית נוטות יותר לפתח דלקת בדרכי השתן. מגע מיני יכול להוביל לגירוי
מוצא השופכה, ולאפשר את כניסת החיידקים בקלות רבה יותר ולאפשר את תנועתם אל עבר שלפוחית השתן.
שימוש באמצעים מסוימים למניעת היריון - נשים אשר משתמשות בדיאפרגמה כאמצעי למניעת היריון
נמצאות בסיכון מוגבר יותר ללקות בדלקת בדרכי השתן, מאשר נשים המשתמשות בקוטלי זרע כאמצעי
למניעת היריון.
גיל - לאחר גיל המעבר, דלקות בדרכי השתן הופכות נפוצות יותר מכיוון שרקמת הנרתיק, השופכה ובסיס
שלפוחית השתן הופכת דקה יותר וחלשה יותר כתוצאה מאיבוד של הורמון האסטרוגן.
אבנים בכליות - או כל הפרעה אחרת בדרכי השתן.
סוכרת ומחלות כרוניות אחרות - אשר יכולות לשבש את המערכת החיסונית.
שימוש ממושך בצינוריות (צנתר/קטטר) - בשלפוחית השתן.
הופעה חוזרת של דלקות בדרכי השתן
אצל נשים, המערכת החיסונית משחקת תפקיד חשוב מאוד ברמת הסיכון שלהן ללקות בדלקות חוזרות
ונשנות בדרכי השתן. חיידקים עלולים לחבור אל תאים במערכת דרכי השתן ביתר קלות דווקא אצל
נשים וזאת מכיוון שהן חסרות גורמי הגנה המאפשרים בדרך כלל לשלפוחית השתן להתגונן מפני פלישות
של חיידקים.
ישנו צורך בביצוע מחקרים נוספים על מנת לקבוע מהם הגורמים המדויקים לכך וכיצד ניתן לתפעל את
הגורמים הללו בצורה כזו שיהוו תועלת לנשים המרבות לסבול מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן שלהן.
תופעות נלוות וסיבוכים
כאשר דלקת בדרכי השתן מטופלת באופן מיידי והיטב נדירים הם המקרים של הופעת סיבוכים כתוצאה
ממנה. אולם במידה והדלקת אינה מטופלת היא עלולה להחריף ולהוביל אל תסמינים חמורים יותר
הגורמים לאי נוחות ניכרת. דלקות בדרכי השתן אשר אינן מטופלות עלולות להתפתח לדלקת כליות חמורה
ואף כרונית (דלקת אגן הכליה pyelonephritis), אשר יכולה לגרום לנזק תמידי לכליות.
ילדים קטנים וקשישים נמצאים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח נזקים בכליות כתוצאה מדלקות בדרכי
השתן וזאת מכיוון שנוטים להעלים עין מן התסמינים או לייחס אותן בטעות למצבים רפואיים אחרים לחלוטין.
נשים בהיריון אשר סובלות מדלקות בדרכי השתן נוטות לרמת סיכון גבוהה יותר ללדת תינוקות בעלי משקל
נמוך או ללידת פגים.
נשים אשר חוו יותר מאשר שלוש דלקות בדרכי השתן שלהן, סביר להניח כי יסבלו בעתיד מדלקות נוספות.
מניעה
ישנן 2 דרכים למנוע דלקות בדרכי השתן:
1. שמירה על היגיינה וטיפול בגורם הדלקת הראשוני.
2. שמירה על היגיינה נכונה בעיקר לגבי נשים, שאצלן כאמור אחד הגורמים העיקרי להופעת הדלקת הוא
נדידת חיידקים מאזור פי הטבעת לנרתיק. מדובר לא רק ברחצה, אלא גם בניגוב יסודי של פי הטבעת
לאחר כל יציאה, והקפדה על ניגוב הצואה לא לעבר הנרתיק אלא בכיוון ההפוך.
נשים שהדלקות מתפתחות אצלן בעקבות קיום יחסי מין יכולות להיעזר בטיפול אנטיביוטי מונע.
טיפול בגורם הראשוני מתייחס למשל לגברים הסובלים מדלקות בדרכי השתן עקב אצירת שתן הקשורה
בערמונית מוגדלת. במקרה כזה יש לקבל טיפול להקטנת ממדי הערמונית.
הטיפול
הטיפול בדלקות בדרכי השתן הוא כאמור באמצעות אנטיביוטיקה המתאימה לסוג החיידק הגורם לדלקת;
בכדורים, או בעירוי תוך ורידי המחייב אשפוז בבית חולים.
בגלל ההבדלים במבנה האנטומי משתנה גם משך הטיפול בין גברים לנשים.
אצל הגברים עלול שתן נגוע בחיידקי הדלקת להצטבר בשלפוחית, ולכן נדרש טיפול ממושך יותר בין 7-10
ימים, בעוד שאצל הנשים יספיקו 3-5 ימים בלבד לטיפול בדלקת באותה חומרה, ולעתים אפילו יספיק
טיפול אטיביוטי חד-פעמי.
טיפול בדלקת חריפה יותר עשוי להימשך כ-3 שבועות.
האלטרנטיבה
ברפואה הסינית
דלקת בדרכי השתן נגרמת מעודפי לחות וליחה בגוף - כדי להתגבר על כך מומלץ לשתות חליטות קמומיל
בשילוב אכינצאה ושן ארי, או תמצית אלוורה.
בנטורופתיה
מומלץ על משקאות משתנים כמו: מיץ סלרי, מיץ מלפפון, מיץ חסה, מיץ פטרוזיליה, מיץ סלק. שתי כוסות
ביום יסייעו בהפחתת הדלקת.
כדאי לשלב בתפריט היומי כמה שיני שום טריים; הידוע בסגולותיו נוגדות הדלקת.
תוספי מזון העשויים לסייע בימים הראשונים של הדלקת הם: ויטמין C, ויטמין A, בטא קרוטן, אבץ.
כמוסות של חמוציות המשפיעות על האיזון החומצי בדרכי השתן הפוגע ביכולת ההישרדות של החיידקים.
מעבר לכך, מומלץ הן לנשים והן לגברים להקפיד על שתיית 3 ליטרים מים ביום ולהימנע מצריכת סוכרים
מתועשים ופחמימות מזוקקות.
לנשים מומלץ לשטוף את הנרתיק בתמיסה המורכבת מכוס מים פושרים ומ-20 טיפות שמן עץ התה, הטיפול
יסייע בחיטוי דרכי השתן. התמיסה הנ"ל מתאימה לשימוש לאחר השתנה או קיום יחסי מין.
יש להכין בדקדקנות מכיוון שריכוז גבוה יותר של השמן עלול להיות רעיל.
השפעה מחטאת תתקבל גם מתמיסה של 2 כפיות תה "חותם הזהב" בכוס מים.
טיפול לנשים בלבד
מרבית החיידקים בגופנו זקוקים לסביבה בסיסית יחסית לצורך פעילותם והתרבותם. מחקרים שנערכו
בשנים האחרונות מראים כי שתיית מיץ חמוציות משנה את דרגת החומציות בשתן (pH) ויוצרת בנוזל השתן
תנאים המסייעים בהשמדת החיידקים. מהמחקרים אף עולה כי שתייה יומיומית של מיץ חמוציות מונעת
התפתחות של זיהומים חוזרים בדרכי השתן. בעקבות המחקרים ממליצים כיום לנשים הסובלות מזיהומים
חוזרים בדרכי השתן (שלא בגלל פגם מבני) לשתות מדי יום לפחות כוס מיץ חמוציות.
לעומת זאת, הדבר לא הוכח כיעיל בגברים הסובלים מדלקות בדרכי השתן על רק ערמונית מוגדלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה